שבויה בחלומה

פוסט יום ירושלים, מאחר ומה כבר נותר לכתוב על היום עצמו ? העיר אשר חוברה לה יחדיו, אוחדה בדם וחולקה בבטון, שוחררה באש ובקול תרועה רמה, אך נותרה בודדה על הגבעה וסביבה חומה. המרננים לה ביום חגה, נוטשים ועוזבים אותה בשאר השנה. יש להבהיר זאת תיכף ומיד, אני מאוהביה וממבקשי טובתה, העיר בה נולדתי וגדלתי ובה אני חי (ובעזרת השם בה אמות ובאדמתה אטמן). אך זו היא אהבה קשה, לא סוערת ומרגשת כמו בוא אהוב אל אהובה אלא יותר כאהבת אם בקמטי זקנתה (זה על דרך המשל כמובן, אמא שלי צעירה ויפה).

ביום ירושלים חגגו איחוד של עיר מחולקת, חילקו מחמאות לעיר מחוללת, קשרו כתרים לעיר עניה, ובסופו של יום עזבוה לנפשה. לכל ההבטחות לשקמה ולקוממה צוחקת ירושלים ומפטירה: "אצלי דורות של חכמים התנפצו על החומות, זקנה שכמוני כבר לא תצליחו לשנות, אולי אל עצמכם תסיטו המבט, אתם בחיקי אורחים לרגע קט, המכם יבוא שינוי, התשאירו לי סיכוי?" ועוד היא אומרת וכמו מתריסה "אותי מאלוהים קיבלתם מתנה, ירושלים של מעלה, קריה נאמנה, אחת שכמותי מי עוד ימצא? עיר אחת, שני עמים בה בני שלוש דתות, רב הדומה בה על המעורר מחלוקות, מה יהיה מקומי בעולם אם לא סמל לייחוד האל ולאחוות האדם?" אך הנה אנחנו, ילדי האב הרחמן, מתקוטטים על אבניה ונכשלים להבין את העניין.

הולי-לנד, במערב, עולם שלישי במזרח, בליבה הר געש המאיים להתפרץ, פארק תיירותי, רכבת שדים - מגן עדן אל השאול בדיל - כולל הכל. על כנפי מונית נשר או סתם מונית שירות, בין שוק מחנה יהודה לשוק הכותנה, מדרחוב בן יהודה, כיכר המנורה, חרדים כועסים, ערבים מתעקשים, חילונים פוחדים, בינינו כולם פה מרגישים נרדפים. אז רגע אחד, תעצור ותביט, תחשוב לשניה, אולי לבד כבר תגיע למסקנה.

בשורה תחתונה זהו בלוג עם שליחות, אני פה לספר שזו לא בעיה, סוגית ירושלים היא בעצם ברכה, בכל מקום אחר ניתן לקבור את הראש באדמה, אך בירושלים המציאות מציצה מכל פינה. חרדים, פלסטינים, יהודים ונוצרים, חסידים, מוסלמים, פעילים, נזירים, ליטאים, בתי כנסת, גדר הפרדה, כתלים וחומה, חורבה ומסגד, מצהלות ושממה ובאמצע שלה הר הבית אחד וכיפה זהובה ובמרכזו אבן השתיה.

אתם מוזמנים להרשם לבלוג שלי ולהתעדכן, להתרשם, להגיב, להעביר הלאה או למחוק ולשכוח. אני מקווה שאזכה להעלות לפה את רשמי מירושלים ובכלל, מחשבות, דעות, הערות והארות. אני מתחייב לתדירות של בין 1-3 פוסטים בחודש עד חודשיים, עם אפשרות לשינויים בהתאם לנסיבות... אהה וגם לקצת אופטימיות, או לפחות לקצת צחוק.

בבניין ירושלים ננוחם ?