כל חיי הייתי ירושלמי, יותר מאשר הייתי ישראלי, יותר מאשר הייתי יהודי, זהותי הקולקטיבית היתה ירושלמי. ככה הגדרתי את עצמי, ככה הצגתי את עצמי, ככה ראיתי את עצמי. בטיול אחרי הצבא החתימה בחשבון המייל הראשון שלי היתה במילים "ערן צדקיהו, ירושלים". עד כדי כך הזדהתי עם העיר שלי, שמגלמת בעבורי הרבה מעבר לעובדת היותה עיר (מקום שגרים בו), אלא עיר שלמעשה מגלמת באופן עמוק את הזהות האישית, הדתית והלאומית של כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם. חוצמזה המורכבות שלה התאימה לי והאופי שלה קסם לי. אני אוהב את הדיבור בירושלים, אני אוהב את האוויר ואת האווירה, אני אוהב את ירושלים. לכן אף פעם לא חשבתי ברצינות לעבור לתל אביב.
באמת אף פעם לא עברתי לתל אביב, עברתי לאירופה, ללב ליבה של אירופה - שטרסבורג-צרפת, היושבת על משולש הגבולות צרפת, גרמניה, שוויץ. אף פעם לא חשבתי או תכננתי לעבור לפה, אבל מה אנחנו יודעים... לחיים יש דרך מיוחדת להתערב לנו בתכניות ולשנותן מן הקצה. ככה עברתי לצרפת בעקבות האהבה.
לקלואי, אשתי שתחיה, יש עבודה בעיר האירופאית הזו, ואני מפרגן. בינתיים אנסה למצוא לי איזה כיוון להמשיך לעסוק במזרח התיכון שלנו מכאן - בזווית מעט שונה - כי הרי דברים שרואים מכאן לא רואים משם (ובשטרסבורג גם יושבים כל מיני מוסדות אירופאים חשובים). אך לפני כן אנחנו רוכבים לטייל - יוצאים מחר בבוקר ברכבת עד לזלצבורג, ומשם עד לבודפסט, משם רוכבים על האופניים דרך בולגריה וסרביה ועד לאיסטנבול... יהיה כיף. נחזור הביתה לשטרסבורג בתחילת ספטמבר.
בינתיים בישראל מתרחשת מהפכה חברתית - אולי המהלך הציבורי המשמעותי ביותר במדינה שלנו מאז רצח רבין. בנוסף, במהלך החודש הזה שאני מדווש לי בו דרך מזרח אירופה, תתברר גם כוונת הפלסטינים להכריז על מדינה עצמאית באו"ם ותתגבש התגובה הישראלית למהלך זה. בקיצור - יש תחושה שהרבה דברים קורים בזמן שאני מטייל לי בעולם, אבל כישראלי שאכפת לו כבר מזמן למדתי שאין דבר כזה "הזמן המתאים" ושאין לי מה לדאוג, לא יעשו שלום מהר מהר מאחורי גבי, וגם כשאחזור יהיו כאן (או שם) מספיק בעיות בשבילי להתעסק בהן, לדאוג בגללן ולכתוב עליהם בבלוג שלי גם אחרי ספטמבר.
בינתיים עד שאחזור מהטיול, תעשו חיים שם במולדת המתהפכת, ותשמרו לי על הבית. כשאחזור אשנה את השם של הבלוג שלי ל"דברים שרואים משם", ואשתדל לכתוב את תובנות שלי על ארצנו הקטנטונת מתובלות בניחוח אירופי.
אורוואר
ערן
