ב 31 במאי 2010 מת מהתקף לב השיח' עבד אל-עזיז מוסא אל-בֻּחַ'ארי. השיח' הפלסטיני-אוזבקי היה ירושלמי בכל רמ"ח איבריו. משפחתו הגיעה לעיר בשנת 1616 מסמרקנד וניהלה את המרכז של הקהילה המוסלמית האוזבקית, בראשה עמד השיח'. המשפחה אף הקימה מרכז למסדר הצופי הנקשבנדי בירושלים. ביתו שוכן ממש בקשת ה"אקה הומו" ב"ויה דולורוזה" שבלב הרובע המוסלמי. השיח' נחשב לצאצא של האמאם אל-בֻּחַ'ארִי הגדול (מת ב 870), שקיבץ וערך את האוסף החשוב והמהימן ביותר של מסורות החדית' בעולם האסלאם. לצד אנשי דת אחרים הוא היה ממנהלי הפורום הבין דתי "מבקשי שלום ירושלים"
רק במקום אחד בירושלים ראיתי אנשים בני דתות ותרבויות שונות, מתאחדים סביב אמונתם הדתית ואהבתם אל העיר, משתמשים בהם על מנת למצוא מכנה משותף ומאחד. מפגשים מן הסוג הזה התרחשו דרך קבע בביתו של השיח המנוח. את רשמי מן המפגש הראשון שלי עם השיח' העליתי בעבר על הכתב (הקש כאן). היום ביקרתי בסוכת האבלים בביתו, פסוקי קוראן הוקראו ללא הרף על ידי סדרה של קוראים מיומנים, הגברים ישבו בסלון הבית הציורי ובסוכת האבלים, המעוטרת בבדים צבעוניים בסגנון אוזבקי, התקיימה תפילה.
במותו איבדתי חבר וירושלים איבדה מעט מהסובלנות הדתית שלה היא זקוקה כל כך.
-- -- -- -- -- -- -- -- -- -- --
ב 31 במאי 2010 התקיים בירושלים ארוע הדלקת נרות ראשון מסוגו לזכר המנהיג הפלסטיני המנוח פייסל חוסייני (1940-2001). פייסל חוסייני מת מהתקף לב בעת ביקור רשמי בכווית ב 31 במאי 2001. האירוע התקיים בכניסה לאוריינט האוס במזרח ירושלים. במקום נכחו כארבעים משתתפים, בראשם חאתם עבד אל-קאדר (מחזיק תיק ירושלים בפתח), אבו עלא (לשעבר ראש הממשלה הפלסטיני), דיפלומטים, פעילי שטח ובני משפחת אל-חוסייני. הנוכחים התקבצו ברחבה שמול השער הנעול של האוריינט האוס, מוסד ערבי לאומי ומקומי שנסגר בפשיטה משטרתית פחות מחודשיים אחרי מותו הפתאומי של פייסל. מאז מותו של אל-חוסייני וסגירת האוריינט האוס מתקשה החברה הערבית במזרח ירושלים, כמו גם ההנהגה הפלסטינית, להוציא מתוכה מנהיגות מקומית ראויה או חזון מדיני לעיר.
המשתתפים בארוע שהו במקום במשך כשעה, החזיקו נרות והניפו תצלום עליו התנוססה תמונתו של המנהיג המנוח לצד דגל פלסטין. על חלקו האחורי של התצלום נכתב ציטוט של המנהיג המנוח, שאמר כי "על כולנו לעמוד כאיש אחד על מנת להשיג שלום ועל מנת להגן על ירושלים לנוכח אויבי השלום".
הנוכחים התפזרו בשקט והשוטרים הרבים נותרו לשמחת כולם חסרי מעש.
